למה לחכות למשבר?

בתקופה האחרונה אני חושבת לעשות שינויים בעסק שלי.

אנשים מבחוץ יכולים להסתכל ולשאול למה בכלל.

יש לי עסק פעיל. יש לקוחות. יש צוות. יש הכנסות. יש עבודה.

וזה בדיוק המשפט שאני מתחילה לחשוד בו :)

כי אם העסק היה קורס, כנראה שהיה לי הרבה יותר קל לדעת שצריך לשנות משהו.

אם הייתי קמה כל בוקר ושונאת את העבודה שלי, לא הייתי צריכה מדד כדי להבין שיש בעיה.

אבל מה עושים כשמשהו עובד...

ופשוט לא עובד כמו שאנחנו רוצים שהוא יעבוד?

זו שאלה הרבה יותר מסובכת.

כי אין שום אירוע שמכריח אותנו לעצור.

אפשר להמשיך.

אפשר אפילו להצליח.

ובמשך הרבה זמן אפשר להגיד לעצמנו:

מה אני מתלוננת? יש לקוחות.

מה אני רוצה? העסק עובד.

למה לגעת במשהו שמתפקד?

רק שאני לא רוצה לבנות עסק שאני מסוגלת להסתדר איתו.

אני רוצה לבנות עסק שמתאים לחיים שאני רוצה לחיות.

וזה דורש ממני לשאול שאלות אחרות.

האם אני רוצה להמשיך לעשות את הדברים שאני עושה היום?

האם אני רוצה להיות מעורבת בכל מה שאני מעורבת בו?

איזה סוג של לקוחות אני רוצה?

איפה אני רוצה שהזמן שלי יהיה?

מה אני רוצה שהעסק הזה יאפשר לי בעוד שנתיים?

ופתאום "בסך הכל בסדר" כבר לא מספיק כדי לענות על אף אחת מהן.

אני חושבת שאנחנו טובים מאוד בזיהוי של דברים שרע לנו בהם.

הרבה יותר קשה לזהות דברים שמספיק טוב לנו בהם כדי להישאר, אבל לא מספיק טוב כדי באמת לבחור בהם.

עבודה שהיא בסדר.

שגרה שהיא בסדר.

חיי חברה שהם בסדר.

מצב כלכלי שאנחנו מסתדרים איתו.

אפילו חלום שאנחנו מתקדמים אליו, אבל כבר לא בטוחים שאנחנו רוצים להגיע אליו.

והפער הזה יכול להישאר שם הרבה מאוד זמן, דווקא מפני שאפשר לחיות איתו.

"בסך הכל בסדר לי עם ________."

ועכשיו תסתכלו על מה שכתבתם.

אם "בסדר" הוא באמת מה שאתם רוצים שם - מעולה.

אבל אם מתחת ל"בסדר" מסתתר משהו שאתם כבר הרבה זמן רוצים שיהיה אחרת, תשאלו:

איך הייתי רוצה שזה ייראה במקום?

לא מה צריך לתקן.

לא איך מגיעים לשם.

רק איך הייתם רוצים שזה ייראה.

כי לפעמים אנחנו מחכים שמשהו יהיה מספיק רע כדי לתת לעצמנו רשות לשנות אותו.

ואולי מותר לרצות שינוי גם כששום דבר לא קרס.

אני לפחות כבר לא מחכה שהעסק שלי יכריח אותי להשתנות.

אני מעדיפה לבחור איך אני רוצה שהוא ייראה קודם.